אבטחת מידע
הבינה המלאכותית (AI) נכפית עלינו כמעט בכל היבט של חיינו: מטלפונים ואפליקציות, דרך מנועי חיפוש ואפילו עד לקופות בשירות עצמי. העובדה שכיום יש לנו דפדפני אינטרנט עם עוזרים מובנים מבוססי AI וצ'אט-בוטים, מראה שהדרכים שבהן אנשים מסוימים משתמשים באינטרנט כדי לחפש ולצרוך מידע שונות מאוד ממה שהיה רק לפני כמה שנים.
עם זאת, כלי בינה מלאכותית דורשים יותר ויותר גישה למידע האישי שלכם, בתואנה שהדבר נחוץ לתפקודם. גישה כזו אינה הנורמה, ואסור שהיא תיחשב כנורמה.
לא מזמן, אולי תהיתם מדוע אפליקציית "פנס" או "מחשבון" חינמית ותמימה למראה בחנות האפליקציות מנסה לבקש גישה לאנשי הקשר, לתמונות ואפילו לנתוני המיקום שלכם בזמן אמת. ייתכן שאפליקציות אלו אינן זקוקות למידע הזה כדי לתפקד, אך הן יבקשו אותו אם יחליטו שהן יכולות להרוויח כמה דולרים מהמידע שלכם.
בימינו, הבינה המלאכותית אינה שונה.
קחו לדוגמה את דפדפן האינטרנט החדש Comet של Perplexity, המופעל על ידי בינה מלאכותית. Comet מאפשר למשתמשים למצוא תשובות באמצעות מנוע חיפוש מובנה מבוסס AI ולבצע אוטומציה של משימות שגרתיות, כמו יצירת סיכומים של אימיילים ואירועים ביומן.
במהלך סקירה מעשית של הדפדפן שערך לאחרונה אתר TechCrunch, התגלה כי כאשר Perplexity מבקשת גישה ליומן הגוגל של המשתמש, הדפדפן דורש מגוון רחב של הרשאות לחשבון הגוגל, כולל היכולת לנהל טיוטות ולשלוח אימיילים, להוריד אנשי קשר, לצפות ולערוך אירועים בכל היומנים שלכם, ואפילו את היכולת ליצור עותק של כל ספריית העובדים בחברה שלכם.
Comet מבקש גישה לחשבון הגוגל של המשתמש. מקור התמונה: TechCrunch
Perplexity טוענת שחלק ניכר מהמידע הזה מאוחסן באופן מקומי על המכשיר שלכם, אבל אתם עדיין מעניקים לחברה את הזכות לגשת למידע האישי שלכם ולהשתמש בו, כולל לצורך שיפור מודלי הבינה המלאכותית שלה עבור כל השאר.
Perplexity אינה החברה היחידה שמבקשת גישה למידע שלכם. קיימת מגמה של אפליקציות מבוססות AI שמבטיחות לחסוך לכם זמן, למשל על ידי תמלול השיחות או פגישות העבודה שלכם, אך דורשות מהעוזר המבוסס AI גישה בזמן אמת להתכתבויות האישיות, ליומנים, לאנשי הקשר ולמידע נוסף שלכם. גם מטא (Meta) בוחנת את הגבולות של מה שאפליקציות ה-AI שלה יכולות לבקש, כולל גישה לתמונות המאוחסנות בסרט הצילום (camera roll) של המשתמש שטרם הועלו.
נשיאת סיגנל, מרדית' ויטאקר, השוותה לאחרונה את השימוש בסוכני ועוזרי AI ל"לשים את המוח שלכם בצנצנת". ויטאקר הסבירה כיצד מוצרי AI מסוימים עשויים להבטיח לבצע עבורכם מגוון משימות שגרתיות, כמו להזמין לכם שולחן במסעדה או כרטיס להופעה. אך לשם כך, הבינה המלאכותית תזדקק להרשאה שלכם לפתוח את הדפדפן כדי לטעון אתר אינטרנט (מה שעשוי לתת ל-AI גישה לסיסמאות השמורות, לסימניות ולהיסטוריית הגלישה שלכם), לכרטיס האשראי שלכם לביצוע ההזמנה, ליומן שלכם כדי לסמן את התאריך, וייתכן שתבקש גם לפתוח את אנשי הקשר שלכם כדי לשתף את ההזמנה עם חבר.
השימוש בעוזרי AI הפועלים עם המידע שלכם כרוך בסיכונים חמורים לאבטחה ולפרטיות. במתן הגישה, אתם מעבירים באופן מיידי ובלתי הפיך את הזכויות על מאגר שלם של המידע האישי ביותר שלכם ברגע נתון, כולל תיבת הדואר הנכנס, הודעות, רשומות יומן משנים עברו ועוד. וכל זאת למען משימה שאמורה לחסוך לכם זמן – או במילותיה של ויטאקר, לחסוך מכם את הצורך לחשוב על זה באופן אקטיבי.
אתם גם מעניקים לסוכן ה-AI הרשאה לפעול באופן אוטונומי בשמכם, מה שמצריך מכם אמון עצום בטכנולוגיה שממילא נוטה לטעויות או להמצאות מוחלטות. השימוש ב-AI גם דורש מכם לתת אמון בחברות שמפתחות את מוצרי ה-AI הללו, חברות שמטרתן להרוויח ומשתמשות במידע שלכם כדי לשפר את יעילות מודלי ה-AI שלהן. כאשר משהו משתבש (וזה קורה לעיתים קרובות), עובדי חברות הבינה המלאכותית בדרך כלל סוקרים את הפרומפטים (prompts) האישיים שלכם כדי להבין מדוע משהו לא עובד.
מנקודת מבט של אבטחה ופרטיות, ניתוח עלות-תועלת פשוט של חיבור AI למידע האישי ביותר שלכם פשוט לא מצדיק ויתור על גישה למידע הרגיש ביותר. כל אפליקציית AI המבקשת הרשאות כאלה אמורה להדליק לכם נורה אדומה, בדיוק כמו אותה אפליקציית פנס שרוצה לדעת את מיקומכם בכל רגע נתון.
בהתחשב בכמויות העצומות של מידע שאתם מוסרים לחברות AI, שאלו את עצמכם אם מה שאתם מקבלים בתמורה באמת שווה את זה.